top of page

שנים שאתה כל כך חסר. חסרה הקרבה שלך, החיוך הכובש, חוש ההומור הציני שלך ומעל לכל החברות

דלית

הספד שנשאה דלית, גיסתו של עודד, במלאת 5 שנים לנפלו. ינואר 2010.

עודד היקר...

עברו חמש שנים מאז נלקחת באופן כה פתאומי ואכזרי.

חמש שנים שאתה כל כך חסר. חסרה הקרבה שלך, החיוך הכובש, חוש ההומור הציני שלך ומעל לכל החברות.

כמות האנשים הגדולה שמגיעה לאזכרה, לטיול לזיכרך ולחגיגת יום ההולדת שלך מדי שנה מראה כמה היית אהוב, חשוב וחבר אמיתי. נגעת בהרבה אנשים.

המוות שלך עודד נגע אצלי בקצוות החשופים והעדינים ביותר של העצבים. התפר הדק בין חיים ומוות וכמה שאנחנו קטנים ונתונים לחסדי הגורל.

המוות שלך שינה אצלי את ההסתכלות על העולם על החיים- כמה צריכים לחיות את הרגע, להות מההווה, אף אחד לא יודע מה מחכה לו מחר...

היית אוהב חיים, ידעת להנות ובשיחות הרבות בנינו שוחחנו על כך מה נעשה כאשר... ופתאום הכל ניגמר. לא הספקת...

לפחות השארת בעולם את שלושת ילדיך הנהדרים.

יובל וירדן שגדלות ומתפתחות והופכות לנערות. כמה היית גאה בהן אם היית יכול לראות (מקווה שאתה רואה מלמעלה) כיצד הן מתמודדות עם הכאב, עם החיים ללא אבא, גדלות והופכות לבוגרות.

השארת בחיים מזכרת (שיבדל לחיים ארוכים) את דניאל שדומה לך כל כך בכל...

רציתי להגיד לך חבר אדם גיס יקר שאתה חסר לי מאוד.

אני חושבת עליך המון, בעיקר על כמה הדברים יכלו להיות אחרת...




bottom of page