דברים שכתבה ירדן, בתו של עודד, במלאת 20 שנים לנפלו. ינואר 2025.
אבא
איך מתחילים לסכם 20 שנים בלעדייך?
אני עוד זוכרת את היום שהודיעו לי, כמעט חיים שלמים עברו בלעדייך
20 שנים שהכרחתי את עצמי להיות חזקה ולא להתפרק, בשבילך, בשביל המשפחה.
20 שנים שלא הודתי בכאב, לא דיברתי ולא הסכמתי לעצמי לבכות.
השנה האחרונה קצת שינתה את התמונה,
הרגשתי את החוסר שלך בכול יום.
בעיקר תהיתי הרבה אם אתה רואה אותי מלמעלה, אם אתה גאה בי, מאוכזב, שמח או כועס.
שנה שבה ככ רציתי לשמוע אותך אומר לי את המילה הנכונה, שתהיה עבורי כתף תומכת.
שנה שהבנתי שאם אני בוכה או מתגעגעת, זה לא אומר שאני לא חזקה. שנה שהבנתי שהחוזק שלי לא נמדד באם אני מתפרקת אלא באיך אני קמה אחרי.
20 שנים בלעדייך שמרגישות כמו נצח, הזמן לא באמת מקל על הכאב, להפך. עם הזמן אני יותר מבינה כמה הנוכחות שלך חסרה לי. כמה הייתי רוצה שתהיה איתי ברגעים הטובים והשמחים וגם ברגעים הקשים ובנפילות. שתהיה פה להרים אותי, לצחוק איתי, לייעץ לי. הייתי נותנת הכול בשביל לשמוע אותך פעם אחרונה.
תודה אבא. על מי שהיית בשבילי ובשביל כולם. תודה על המשפחה שהותרת לי, על אימא הלביאה שעושה הכול למעננו, למען זה שלא יחסר לנו אף לא דבר. שנלחמת עלינו בשיניים, ששמה אותנו לפני הכול ולפני כולם. על יובל שהפכה להיות האימא השנייה שלי, על דניאל שמיום ליום מזכיר אותך יותר. על עמי שהוא המלאך השומר שלנו, ועל אלעד שהוא המתנה שלנו.
על המורשת שהשארת אחרייך, על ככ הרבה אנשים שמעריכים ומעריצים אותך.
תודה על שיעור בפרופורציה ובגרות בחיים.
אני מבטיחה לעשות הכול על מנת שתתגאה בי. שיהיה לך נחת.
בא לי שכולם ידעו ויכירו אותך, שידעו כמה העולם הפסיד שאתה כבר לא חלק ממנו.
אבקש ממך רק שתמשיך להיות לי אור קטן בימים חשוכים. שתמשיך לשלוח לי כוחות לקום על הרגליים בימים שאין לי כוח לצאת מהמיטה.
שתבוא אליי בחלום, גם אם זה לרגע אחד.
שתמשיך להיות השיחה האחרונה שלי בלילה.
אני אמשיך להנציח אותך, ללכת בדרך שלך, להיות טובה יותר למענך.
הלוואי שטוב לך למעלה, שאתה במקום טוב יותר מכאן. שהחיוך שלך עדיין מרוח על הפנים. הלוואי שבעתיד זה יהיה קל יותר להתמודד. הלוואי שהייתה לנו הזדמנות להיפרד באמת.
אני מתגעגעת אלייך שזה כואב. מתגעגעת למי שהיית בשבילי, ובעיקר למה שלא תהיה עוד.
אני אוהבת אותך. יותר ממה שמילים יוכלו לתאר.
המעריצה מספר 1 שלך,
ירדן.
