
עודד שרון
מתוך אתר ההנצחה הממלכתי לחללי קהילת המודיעין
עודד נולד בראשון לציון ביום י"ג באב תשכ"ח,7 באוגוסט 1968, להוריו יונה ויעקב, ואח לדפנה, נועם ואייל.
למד בבית הספר היסודי "בארי" ובבית ספר התיכון "גימנסיה ריאלית" בעיר מגוריו והיה חבר בתנועת "הצופים".
בשנת 1986 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים וקורס קצינים. שירת שנה בקבע.
משנת 1991 ועד שנת 1995 עבר ברשות שדות התעופה, כבודק בטחוני.
במהלך עבודתו זו הכיר את רנית, אותה נשא לאישה בשנת 1994. הזוג קבע את מקום מגוריו בגן-יבנה. במהלך השנים נולדו להם שתי בנות – יובל וירדן ובן – דניאל.
משנת 1995, במשך 6 שנים – עבד כקצין חקירות במשטרת ישראל.
בתקופת עבודתו במשטרה, סיים תואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה באוניברסיטת "בר אילן" ותואר שני במינהל חינוך באוניברסיטת "דרבי".
הצטרף לשירות הבטחון הכללי בשנת 2002, למד באולפן לערבית והוצב כרכז מיעוטים במרחב דרום. בשנת 2004 מונה כרכז מיעוטים אזורי.
עודד נפל במהלך פעילות מבצעית, בפיגוע במוצב אורחאן בעזה, ביום ט' שבט תשס"ה, 18 ינואר 2005. בן 36 היה בנופלו.
הניח אישה, שתי בנות ובן, הורים, אחות ושני אחים.
נקבר בחלקה הצבאית בבית העלמין בגן-יבנה.
קראו עוד:

"של מי הילד הזה? מי חינך אותו?"
דפנה, אחותו של עודד, מספרת עליו בפני חיילי "צוות עודד", 2010
אני נרגשת לראות אתכם כאן ואני משוכנעת שגם עודד אם היה פה, היה נרגש. הוא בטח היה עומד מהצד, מסתכל במבט מבודח ואמר: "וואלה, כל אלה באו בשבילי", אבל בתוך תוכו היה שמח שיש מי שלומד את מורשת הלוחמים שלנו, שאכפת לו ממה שקרה ומתעניין ללמוד מי האדם שעומד מאחורי שם הצוות שלכם.
חשבתי לספר לכם כמה סיפורים על עודד, שדרכם תוכלו ללמוד על האיש ועל הערכים שהניעו אותו.
בצבא עודד שירת בתור קצין בהנדסה קרבית. פעמיים במהלך השירות שלו נפצע, פעם אחת ממקלע שהתפרק ופעם שנייה ממטען שהתפוצץ תוך כדי אימון. בשתי הפעמים עודד נפצע ברגליים. הפציעות לא מנעו ממנו להפסיק לשרת בחיל, למרות שיכול היה לעבור לתפקיד פחות מסוכן, המשיך לשרת גם בסדיר וגם במילואים.
במהלך עבודתו במשטרה, עודד השתתף בקורס קציני משטרה. הוא היה אחד ממצטייני הקורס, ומפקדיו רצו שיישאר לאחר סיום הקורס להדריך את הקורסים הבאים בשפרעם. ועודד החליט שהוא לא לוקח את התפקיד בגלל שהוא לא רוצה לעזוב את המשפחה שלו, או להעביר אותה לשפרעם. המפקדים התעקשו איתו שייקח את התפקיד, אך הוא סירב. באיזשהו שלב המשטרה איימה שלא יוכל להמשיך בתפקידו, אבל עודד היה מוכן אפילו שיפטרו אותו מהמשטרה, בשביל לא לעזוב את המשפחה שלו. בסופו של דבר החליט לעזוב את המשטרה.
ביום האחרון לחייו, תוך כדי חקירת החשודים, חקירה שלקחה שעות רבות, עצר פתאום עודד וביקש מאחד החיילים שיגש להביא אוכל לנחקרים. גם באמצע העבודה, באמצע חקירה אינטנסיבית לא שכח לרגע את היותם בני אדם ודאג לכבודם ולצרכיהם הבסיסיים.
אלה מעט מהסיפורים הרציניים יותר של עודד אבל בעודד היה גם צד חזק מאוד של בחור מצחיק שאי אפשר היה להשאר אדיש לידו.
עוד כשהיה ילד, החזיק מאחורי הדלת הכניסה שלנו אוסף גדול של מקלות מכל הסוגים והמינים ותמיד התגאה שכשיבואו הרעים הוא ישר יתקוף אותם. רק כשאמא שלנו עזבה את הדירה ועברה לתל אביב ועודד כבר היה בצבא, הוא הרשה לה לזרוק את האוסף.
כשהבן שלי היה בן שלוש לקחנו אותו לסופר, הוא ישב בעגלת הסופר ושר תפילה שלמד בגן. עודד בלי לחשוב הרבה השאיר אותו במרכז הסופר וצעק: " של מי הילד הזה? מי חינך אותו?"
לנעם אחי, הייתה מסעדה תאילנדית, באחד הימים, אחד הטבחים רצה לברוח והצוות חשש להשאר בלי הטבח. נעם סיפר את זה לעודד, שבלי לחשוב לרגע, עלה על מדי שוטר וניגש לדבר עם הטבח... וברור לכם שהטבח נשאר.
עודד. איש מקסים מצחיק, מצד אחד ילד ומצד שני בוגר ורציני. מסוג האנשים שמהרגע שאתה פוגש אותם אתה יודע שעליהם אפשר לסמוך בעיניים עצומות.
את עודד אנחנו תמיד זוכרים בחיוך. גם את האזכרות שלו אנו מציינים באירועים שמחים. בטיול משפחות ביום השנה למותו ובפקניק משפחות וחברים ביום הולדתו. כי כזה היה עודד: אוהב טבע, טיולים, אוכל טוב , משפחה וחברים.